החלטה בתיק עמ"ת 28445-07-12

ההליך

מדובר בערר על החלטת בית משפט השלום באשקלון (השופט נגה שמואל -מאייר) מ"י 35447-06-12, מיום 11.7.12, לפיה הוארך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

העובדות

ביום 20.6.12 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, היזק לרכוש במזיד, תקיפת בת זוג ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בבת זוג. כמו כן, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

לפי המתואר בכתב האישום, הואשם העורר בכך שביום16.6.12 בסמוך לשעה 04:30, הגיע לבית המתלוננת, בת זוגו לשעבר, וביקש ממנה כי תפתח לו את הדלת. משסירבה, הרס העורר את דלת הכניסה לביתה וניתק אותה מציריה. בהמשך לכך, נכנס העורר לביתה, ותקף את המתלוננת בכך שקפץ עליה, עת שכבה במיטתה, חנק אותה בצווארה באמצעות יד אחת, סטר בפניה באמצעות ידו השנייה והכה באגרופיו בראשה וברגלה. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חבלות בדמות אדמומיות בפניה וברגלה. בהמשך לכך, כאשר שהתה המתלוננת יחד עם העורר בבית חולים ברזילי באשקלון, איים העורר על המתלוננת בכך שאמר לה: "אם לא תבואי איתי אני אכה אותך" ו"אני אחסל את שניכם, עוד תראי מה יהיה לך, אני אחסל אותך, אעשה לך חיים שחורים". כן נטען, כי במספר הזדמנויות עובר ליום 16.6.12, תקף העורר שלא כדין את המתלוננת.

ההליך בבית משפט השלום

ביום 11.7.12, נקבע על ידי בית משפט קמא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמתו של העורר במיוחס לו בכתב האישום, הנדרשת בשלב זה של ההליך לפי ס' 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, ועילת מעצר בשל מסוכנותו של העורר,מכוח חזקת המסוכנות הסטטוטורית בעבירות אלימות במשפחה, הקבועה בס' 21(א)(1)(ג)(5) לחוק, וזאת הן בשים לב לעבירה לכאורה הנטענת והן בשים לב לעברו של העורר, ועל כן הורתה כי העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של תשתית ראייתית ועילת המעצר, אלא מיקד טענותיו בשאלת החלופה, בתנאי מעצר בית מלא ואיזוק אלקטרוני בבית הוריו בכפר כנא, תחת פיקוחם לסירוגין של הוריו.

ב"כ המבקשת התנגדה לשחרור העורר לחלופת מעצר ועתרה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, לאור חומרת העבירות שיוחסו לו, לנסיבות ביצוען ולעברו הפלילי, וטענה כי אין בחלופה שהוצעה כדי לאיין את מסוכנותו.

עוד נקבע בהחלטה, כי לעורר, יליד 1977,  עבר פלילי הכולל 5 הרשעות קודמות שהתיישנו, חלקן בעבירות דומות. נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לעורר הינן ברף חומרה גבוה, הואיל ומדובר במסכת של אלימות פיזית שהופעלה ע"י המשיב כלפי המתלוננת לאורך תקופה ארוכה, במסגרתה אף הגיע העורר מביתו שבצפון לבית המתלוננת באשקלון, נכנס בכוח אל ביתה, הפליא בה מכותיו וגרם לה לחבלות של ממש.

כמו כן, שירות המבחן התרשם, כי נשקף סיכון להתנהגות פורצת גבולות מצד העורר, זאת לאחר שהתחשב, בין היתר, במאפייני אישיותו של המשיב; בעברו הפלילי ובמערכת היחסים הרכושנית, התלותית ורווית הקנאה בין המשיב לבין המתלוננת. כמו, שרות המבחן התרשם כי המפקחים המוצעים, מפגינים גישה מגוננת כלפי העורר, נוטים לטשטש את החלקים הבעייתיים בהתנהגותו ונעדרים יכולת לבקר את התנהלותו. לאור זאת, ולאור העובדה שהחלופה שהוצעה, הינה בסביבת מגוריו של העורר טרם מעצרו, הביע שירות המבחן ספק שיהא בחלופה המוצעת כדי להפחית ממסוכנותו של המשיב ועל כן נמנע מלהמליץ על שחרורו.

לאור האמור, בית המשפט קמא לא ראה מקום ליתן חלופת מעצר שיהא בה כדי לאיין את מסוכנות הנאשם בשלב זה.

  הערר

בערר שהוגש לבית המשפט ביום 15.7.12, טען ב"כ העורר כי שגה בית משפט קמא, שקבע כי אין בהוריו של העורר לשמש כערבים מטעמו, אף ששירות המבחן התרשם מהם כמפקחים חיוביים, אף שהביע ספק אם יהוו דמויות סמכותיות עבור העורר, זאת מאחר ומדובר בחלופה מוצעת המרוחקת גיאוגרפית ממקום המצאה של המתלוננת, מדובר בערבים אחראים ובחלופה ראויה. בנוסף ציין, כי עברו הפלילי של העורר התיישן.

הדיון

בדיון בפניי, מיום 19.7.12, חזר ב"כ העורר על נימוקי הערעור, תוך שציין כי מסכים לקיומן של ראיות לכאורה, וכי הייתה הודאה לכאורה בעובדות כתב האישום, עם זאת, השיג על כך שמדובר בתקיפת בת זוג, הואיל ולטענתו העורר לא נשוי למתלוננת והם אינם ידועים בציבור. מדובר בעבירת אלימות מהסוג הרגיל. לדבריו, שגה בית משפט קמא כשפסל את הורי העורר כמפקחים, לאור התרשמות שירות המבחן מהם באור חיובי, מדובר שזוג פנסיונרים שמבינים את האחריות שלהם והם בעלי סמכות הורית. כפר כנא מרוחק כ-167 ק"מ ממקום הימצא המתלוננת, הרשעותיו התיישנו ואין להביאן בחשבון. העורר הינו אדם נשוי, בעל משפחה ועצמאי, ועל כן הוריו אינם מעורים בעברו, וככל שנשקפת מהעורר מסוכנות, הרי מדובר במסוכנות נקודתית, אותה ניתן להפיג באמצעות הרחקה וניתוק לחלופה שהוצעה בצפון. לבית הוריו כניסה אחת, בעלת דלת חשמלית ומצלמות במעגל סגור ליד בית העורר.

לאור זאת, ביקש ב"כ העורר לקבל את הערר ולשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה, תוך הטלת ערבויות צד ג' וערבויות כספיות גבוהות, ומתן אפשרות לעורר לעבוד, לאור היותו מפרנס קטינים, תוך איסור מוחלט להתקרב לאזור אשקלון.

מנגד, טענה ב"כ המשיבה, כי יש להשאיר את החלטת בית משפט קמא על כנה. ב"כ העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, העורר והמתלוננת עומדים בהגדרת החוק לעניין 'בני זוג', זאת גם כעולה מעדויותיהם במשטרה ומהתסקיר. לעורר יוחס כתב אישום מחודש 10/10 שביצע כלפי אשתו החוקית בצפון, ויש בכך כדי ללמד על מסוכנותו והתנהגותו הבריונית והאלימה כלפי בת זוגו, תוך שמיוחס לו שהוא משך את ראשה בכוח ונתן לה אגרוף. כיום, מבקש העורר לשוב להתגורר בבית הוריו, שם מתגוררת אשתו בתיק השני.

בענייננו, מדובר בעבירות אלימות בין בני זוג ברף הגבוה, מסוכנותו של העורר רבה, ועל כן אין מקום לשקול חלופה. גם שירות המבחן התרשם שאין בחלופה שהוצעה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר, מה גם, שבית משפט בחן את החלופות בעצמו והתרשם כי אינן ראויות.

כמו כן הוסיפה, כי אף שהעבירות התיישנו, הן לא נמחקו מהרישום הפלילי.

דיון

לאחר שעיינתי בערר, בתסקיר שירות המבחן בהחלטתו של בית משפט קמא ובטענות הצדדים, נראה לי שיש לדחות את הערר.

אין מחלוקת בין הצדדים כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעורר.

השאלה שעמדה בפניי הינה האם ניתן להסתפק בחלופת המעצר שהוצעה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר.